החלטה בתיק רע"ב 1233/13

           לפני בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש, אסיר, כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט י' פרסקי) בעת"א 57558-07-12 מיום 4.2.2013, בו נדחתה עתירת המבקש כנגד החלטת שירות בתי הסוהר שלא להתיר לו ביקור של רופא שיניים מטעמו בין כותלי בית הכלא לצורך ביצוע סתימות "לבנות" בשיניו האחוריות.

רקע עובדתי בתמצית

1.        המבקש הוא אסיר בן 28 שנדון לריצוי מאסר בפועל של חמש שנים ושישה חודשים החל מיום 27.4.2009 בגין עבירות אלימות. במהלך ריצוי מאסרו נבדק המבקש על ידי רופא שיניים של שירות בתי הסוהר ונמצא כי הוא זקוק לסתימות בשיניו האחוריות. הוסבר למבקש כי בשירות בתי הסוהר מבוצעות סתימות "אמלגם" ואילו סתימות "לבנות" ("קולצר") מבוצעות רק כאשר מדובר בשיניים קדמיות מטעמים אסטטיים שלא כמו במקרה דנן. לאחר שבקשתו של המבקש להתיר לו להכניס לבית הכלא רופא שיניים מטעמו על מנת שיבצע בשיניו סתימות "לבנות" נדחתה, הוגשה על ידו עתירה לבית המשפט המחוזי.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

2.        בבית המשפט המחוזי טען המבקש כי שירות בתי הסוהר נמנע מביצוע "סתימות לבנות" מסיבות כלכליות וכי מדובר בשיטת טיפול מיושנת. המבקש הפנה לפקודת נציבות מס' 4.46.00 "ביקורי רופאים פרטיים אצל אסירים המקבלים טיפול רפואי" (להלן: הפקודה). המבקש טען כי לפי הפקודה ניתן להיעזר בשירותיו של רופא פרטי בין כותלי בית הכלא. בהתאם לסעיף א' לפקודה "שרות בתי הסוהר יאפשר בתנאים שייקבעו בפקודה זו ביקורי רופאים פרטיים במקצועות רפואיים ופרא-רפואיים אצל אסירים לצורך בדיקות או טיפולים רפואיים על חשבונם של האסירים". לפי הפקודה אישור ביקור רופא פרטי ינתן בהתאם להמלצת רופא מחוזי שלצורך גיבוש המלצתו יתחשב: במצבו הרפואי של האסיר; האם האסיר פנה לרופא מטעם שירות בתי הסוהר והאם נערכו בדיקות מטעם שירות בתי הסוהר; תחום התמחותו של הרופא הפרטי אותו מבוקש להכניס אל תוך כותלי בית הכלא והקשר לסוג בעיותיו הרפואיות של האסיר.

3.        לבית המשפט המחוזי הוגשו מטעם שירות בתי הסוהר עמדת קצין רפואה מחוזי (נספח ג' לתגובה שלפני) וחוות דעתו של ראש ענף שיניים (נספח ד' לתגובה שלפני) שהתנגדו להכנסת רופא שיניים מטעם המבקש לצורך ביצוע סתימות "לבנות" בהיעדר צורך רפואי או אסטטי.

           בתגובתו של קצין רפואה מחוזי צויין כי ביצוע סתימות "אמלגם" נמצא בסל הטיפולים המוענק לאסיר ובנסיבות המקרה דנן אין צורך רפואי המצדיק הכנסת רופא פרטי אל בין כותלי בית הכלא. עוד ציין קצין רפואה מחוזי כי ביום 28.11.2012 שוחח ראש ענף שיניים עם רופא השיניים אותו מעוניין המבקש להכניס אל תוך כותלי בית הכלא. הרופא מטעם המבקש הסכים כי אין צורך רפואי בביצוע סתימה "לבנה". קצין רפואה מחוזי הסביר כי סתימות "לבנות" עלולות להישבר ולגרום לנזקים ומשום כך שירות בתי הסוהר עושה שימוש בסתימות "אמלגם". כמו כן הודגש בתגובתו של קצין רפואה מחוזי - במענה לטענתו של המבקש לפיה הוא מופלה לרעה - כי אושר לאחד האסירים טיפול חריג לביצוע סתימה אחת בלבד על ידי רופא אשר טיפל באסיר טרם כניסתו לריצוי מאסר וכי אישור זה ניתן בשל הפרעה נפשית ממנה סובל אותו אסיר. קצין רפואה מחוזי הדגיש כי "שב"ס מספק טיפול משמר, כולל סתימות, בחומרים הכי טובים הנמצאים בתחום רפואת השיניים. לצורך אסטטי אנו מבצעים גם סתימות לבנות וזאת אך ורק בשיניים קדמיות וזהו לא המצב בענייננו. מערכות כמו צה"ל ורבים מקופות החולים נוהגים במדיניות הזו".

           בחוות דעתו של ראש ענף שיניים הודגש כי הספרות המקצועית תומכת במסקנה לפיה ישנם חסרונות רפואיים רבים בשימוש בסתימות "לבנות" וכי הסיבה בגינה שירות בתי הסוהר מתנגד לשימוש בסתימות "לבנות" היא הדאגה לבריאות האסירים והסכנות הנובעות משימוש בסתימות "לבנות" כמו גם "אורך החיים" הקצר שלהן ביחס לסתימות "אמלגם". לתמיכה בעמדתו המקצועית צירף ראש הענף נייר עמדה מאת פרופ' אריאל בן-עמר שכותרתו "שחזור שרף מרוכב בשיניים אחוריות". עוד ציין ראש הענף כי שירות בתי הסוהר התיר במקרה מסויים כניסת רופא שיניים לתוך כותלי בית הכלא לצורך המשך טיפול אורתודנטי בלבד באסיר, טיפול שהוא החל בו מחוץ לכותלי בית הכלא.

           עוד ציין ראש הענף, במסגרת נספח ב' לתגובה שלפני, שאף הוא הונח לפני בית המשפט המחוזי, כי הכנסת רופאים פרטיים פוגעת בשוויון בין האסירים.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.        בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המבקש בהסתמך על עמדתם של קצין רפואה מחוזי וראש ענף שיניים שגרסו כאמור כי בנסיבות העניין אין צורך רפואי בביצוע סתימות "לבנות" וכי אין מקום לביצוע טיפול קוסמטי שכן מדובר בשיניים אחוריות. בית המשפט המחוזי קבע כי עמדתם של הגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר סבירה ולא הונחה לפניו תשתית של ממש לתמיכה בטענת המבקש כי חומרי הגלם במרפאת שירות בתי הסוהר נחותים והטיפול המוצע הינו פחות בטיבו ואיכותו מהטיפול המקובל. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המשיב לפיה הטיפול הרפואי המוצע על ידו לאסירים טוב יותר מהטיפול המבוקש. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי אין בסיס לטענת האפליה שהעלה המבקש לאור האמור בתגובתו של קצין רפואה מחוזי והתייחסותו של ראש ענף שיניים. לאור כל האמור לא מצא בית המשפט המחוזי עילה להתערב בשיקול דעתו של המשיב.

           כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

5.        המבקש טוען כי הבקשה דנן מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מנסיבותיו הספציפיות. בהקשר זה טוען המבקש כי זכותו של אסיר ככל אדם ואזרח לבחור את רופאו ואת ההליך הטיפולי לו יזקק אף אם מדובר בטיפול הניתן במסגרת סל השירותים לאסיר המוצע על ידי שירות בתי הסוהר. המבקש טוען כי ההחלטה שלא לאפשר לו להסתייע ברופא שיניים מטעמו נגועה בשיקולים זרים וכי עומדת לו זכות לקבל טיפול רפואי בו הוא מעוניין בהתאם לפקודה, מכוחה נהנים אסירים שונים ברחבי הארץ לטיפול רפואי בו הם חפצים. המבקש שב ומדגיש כי חרף העובדה שהוא כלוא מאחורי סורג ובריח, "כמו לכל אזרח במדינה דמוקרטית נאורה גם לאסיר קיימת הזכות לבחור במי שייטפל בו, הדבר הינו נגזרת של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק זכויות החולה".

           ביום 17.2.2013 הוריתי על הגשת תגובת המשיב שהוגשה ביום 28.2.2013.

תמצית תגובת המשיב

6.        המשיב טוען כי הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית ומתוחמת לנסיבותיו הפרטניות של המבקש. המשיב אוחז בהנמקתו של בית המשפט המחוזי ושב ומפרט את עמדתם של הגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר לפיה אין צורך רפואי בעניינו של המבקש לבצע סתימות "לבנות" וכי סתימות מסוג זה אינן טובות יותר מסתימות "אמלגם" המבוצעות במסגרת סל הטיפולים הניתן לאסיר. המשיב מדגיש כי מדובר בשאלות מקצועיות מתחום רפואת השיניים וכי אין מקום להתערב בעמדתם של גורמי המקצוע שהינה מבוססת וסבירה. המשיב מדגיש עוד כי עמדתו מוצדקת לאור הצורך בשמירת השוויון והאחידות בין האסירים ומציין כי אין יסוד לטענת האפליה שהעלה המבקש אשר נבחנה על ידי בית המשפט המחוזי ונקבע לגביה כי אין בה ממש.

דיון והכרעה

7.        לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.